«צריך לרצות משהו בחוזקה - והכול יסתדר»
קצת על העבר
משנת 1993 (זה תאריך העלייה לישראל) ועד 1999 גרתי בדרום הארץ - בעיר קריית גת, 50 ק״מ מבירת הנגב, באר שבע.
העיר בעיקרון לא רעה, אפשר אפילו לומר טובה… רק לפנסיונרים ולחלוצים. לצעירים העיר הזאת לא הבטיחה עתיד מאושר וביטחון ביום המחר.
העתיד התבטא ביום עבודה של 12 שעות תמורת 5 שקלים לשעה. וזאת תוך החלפת עבודה מתמדת.
עבדתי בעיקר עם כאלה כמוני - יוצאי חבר העמים, שכמוני לא יכלו לדבר עברית (סדר עבודה מסוג: תגיש, תביא או תעביר). העבודה האחרונה שלי בקריית גת הייתה מפעל לייצור דלתות מתכת. אחרי שנה וחצי, באחד הימים, פגעתי בגב (אבחנה - הזזת דיסקים בארבעה מקומות).
הקש האחרון
זה כמובן היה הקש האחרון של סבלנותי. אחרי הטיפול הבנתי שכך זה כבר לא יכול להימשך. וגם בגיל 25 לא רציתי איכשהו להישאר נכה.
ובשנת 1999 קיבלתי החלטה לעבור למרכז הארץ - לעיר תל אביב, בתקווה למצוא משהו מתאים מבחינת עבודה.
על לימודים לא יכולתי אפילו לחלום, כי הייתי צריך לפרנס את עצמי ואת הוריי החולים, שנשארו לגור בקריית גת וחיכו לעזרתי.
«אני חושב שזה חובתו של כל בן».
האיש שנשאר לנצח האליל שלי
בפברואר 2000, זמן קצר לאחר האירוסין שלי, חוויתי אובדן כבד. אבי הלך לעולמו באופן פתאומי - מתייב דוד יעקובלביץ׳ (זכרו לברכה). יליד העיר גרוזני (צ׳צ׳ניה), הוא היה בעל לב ענק ועזר לאנשים רבים לעמוד על הרגליים. משנות ה-70 ועד 1993 היה אבי אדם ידוע ומכובד מאוד באודסה ובאזור אודסה, אחד הדמויות המובילות בתחום תעשיית הפרוות. בקרב קרוביו ויקיריו הוא תמיד נהנה מסמכות עצומה.
והחלום הכמוס שלי היה להגיע לאותם גבהים ולאותו כבוד מהסובבים שאליהם הגיע אבי.
עם קריסת ברית המועצות האימפריה של אבי החלה להתמוטט כמו מגדל קלפים, ובסופו של דבר זה אילץ את משפחתי לעלות לישראל. מותו הפתאומי של אבי הוציא אותי כליל מהמסלול. חיי, שכבר איבדו יציבות בגלל ההגירה, פשוט התהפכו. שקעתי בדיכאון עמוק, אז לא רציתי לא לעבוד, לא לאכול, לא לשתות ואפילו לא לחיות.
אבל האיש הזה נשאר עבורי לנצח מצפן החיים העיקרי, מנהיג ואליל. כל הניסיונות שעברתי בזכות החינוך הקפדני והחכם שלו עיצבו את אופיי. כבנו, פשוט לא הייתה לי זכות להיחלש. האחריות הפנימית הזאת והזיכרון של אבי עזרו לי להתגבר על הדיכאון, הם חישלו אותי ואילצו אותי להתקדם רק קדימה.
«ההצלחה שלו בחיים הפכה עבורי לכלל העיקרי: אם אבי הצליח להשיג את כל זה, אז אני חייב לנצח, לצמוח ולעולם לא לאכזב את שמו».
השנה הקשה והמכרעת ביותר בחיי
שבוע לפני מות אבי התארסתי עם ארוסתי לעתיד. בגלל האבל על אבי דחיתי את החתונה בשנה. השנה הזאת הייתה הקשה והמכרעת ביותר בחיי.
הייתי חייב להמשיך לחיות. למען המשפחה העתידית שלי. הצילו אותי הנישואים העתידיים שלי ואמא שלי. והאחריות כלפי בחירת ליבי.
«אז לא יכולתי להרשות לעצמי לסבול זמן רב ולהרים ידיים. וגם אבי לא היה סולח לי על כך».
הדבר הקדוש ביותר שיש לנו
עד שנת 2003 החלפתי הרבה עבודות בתל אביב. הסיבה לפיטורים הייתה כמו תמיד חוסר ידיעת השפה ובעיות הגב.
באותה שנה אמי מתה מסרטן. היא לא הצליחה לשאת את מות אבי. אפילו עם רפואה מקצועית כמו בישראל, לא הצליחו להציל את אמי.
זכרם של הוריי לברכה. ותודה ענקית להם על כל מה שעשו למעני.
מה אומר לכם, חבריי היקרים. אהבו ודאגו להורים שלכם. זה הדבר הקדוש ביותר שיש לנו.
המחשב התברר כלא כזה מפחיד
בדצמבר 2003 בכל זאת מצאתי אפשרות לעבור קורס עברית ברמה 3 וקורס בסיסי בעבודה עם מחשב. למען האמת, לפני כן הסתכלתי על המחשב כמו על אויב העם. והוא התברר כלא כל כך מפחיד כפי שחשבתי.
ובכן, לעיקר, חבריי היקרים. בשנת 2004 חברי הטוב ביותר עזר לי להשתלב בחברה למכירת רהיטי מסעדות וגינה. כמובן לא כמנהל מכירות, כפי שאולי חשבתם, אלא כעובד רגיל במחסן עם משכורת די הגונה לאותה תקופה.
«אגב, אני חייב לתת קרדיט - זו הייתה העבודה הטובה ביותר בכל השנים שחייתי בישראל».
איך פניתי ל«מקצוענים» של התחום
אז בשנת 2006 החלטתי לקחת משכנתא (הלוואה בבנק) ולקנות דירה. וכאדם עסוק שנעלם ל-10 שעות בעבודה, כמובן שלא היה לי לא זמן ולא רצון לחפש דירה בעצמי. יותר נכון, זוג דירות בכל זאת ראיתי. אחרי זה גם החשק הזה נעלם. והחלטתי לפנות ל«מקצוענים» של התחום.
למה במרכאות - עכשיו אסביר. באותה תקופה יכולתי להרשות לעצמי לקנות דירה בראשון לציון בכ-130,000$. זה בשנת 2006.
עניין אותי רק מרכז העיר, ועד קומה 2 בלי מעלית. אז התחלתי להתקשר למודעות המקומיות בתקווה למצוא משהו מתאים לעצמי. ההצעות בעיתונים היו אחת טובה מהשנייה. אבל למרבה הצער, כפי שהתברר, זו הייתה רק פרסומת.
במפגש עם המתווכים (כך הם קראו לעצמם) הראו לי דירות או בשכונות אחרות או בקומות גבוהות יותר, שבהתאם לא התאימו לי. והרבה יותר יקרות ממה שחיפשתי. ומה שבמיוחד הרגיז והוציא אותי מדעתי - כל דירה שכפו עליי במלוא מובן המילה כמעט בכוח, שכנעו לקנות אותה. כאילו, המחיר כזה רק היום. מחר דירה כזאת ובמחיר כזה כבר לא תהיה.
התחלתי במלוא מובן המילה לשנוא מתווכים.
נשאלת השאלה, למה להציע את מה שלא ביקשת. ולמה לבזבז גם את הזמן שלך וגם שלי לריק?
המודעה שלא הייתה קיימת
אני זוכר את הרגע הכי מעניין בחיפוש הדירה. אני פשוט חייב לספר לכם, חבריי היקרים.
יושב לי פעם בעבודה במחסן שלי ומחפש את דירת חלומותיי. ופתאום נתקלתי במודעה מעניינת.
זוכר כמו עכשיו:
«למכירה דירת 3 חדרים עם מעלית וחניה. אחרי שיפוץ ברמה גבוהה. במרכז. כניסה מיידית. מחיר 100,000$.»
ובכן, אתם מבינים. שמחתי לא ידעה גבול. התקשרתי וקבעתי פגישה. עוזב את העבודה וממהר למשרד המתווך שאיתו קבעתי. בלי לראות את הדירה, הייתי מוכן לקנות אותה באותו יום.
הגעתי בזמן שנקבע לי למשרד (את שם החברה אני לא רוצה לומר, זה לא אתי). אבל הוא נמצא ברחוב הרצל. יש שם הרבה משרדונים כאלה שקוראים לעצמם מקצוענים.
אז הגעתי אליו, והוא מיד כאילו לא הבין באיזה עניין באתי. הוא אפילו לא זכר שקבע לי פגישה. אחרי שהסברתי לו הכול, הוא התחיל להתקשר ל«מוכר». ובצד השני של הקו אמרו לו שממש לפני 30 דקות הדירה נמכרה. היה ניכר בו שהוא לא התקשר לאף אחד.
אחרי שהוא הניח את השפופרת, המתווך אמר לי את הדבר הבא:
«אתה יודע, את הדירה בדיוק מכרו. אבל אל תדאג, יש לי דירה אחרת, נכון קצת יותר יקרה ובלי מעלית בקומה 3, רק ב-130,000$»
זה כמובן היה גבול הסבלנות שלי. רציתי להסביר למתווך הזה כל מה שאני חושב עליו, בשפה של שיחה גברית. אבל לא עשיתי זאת. לשבת בכלא בגלל האפס הזה לא רציתי.
אחרי חודשיים של חיפושים כאלה התאכזבתי לחלוטין מהמתווכים. כשלטלפונים שלי ענו לי שהגעתי לסוכנות תיווך, מיד ניתקתי.
גידפתי מתווך - והוא התקשר בחזרה
כעבור חודש התקשרתי למודעה אחת. כשגיליתי שהגעתי לעוד סוכנות תיווך, השתמשתי בכל הסלנג הרוסי שהבאתי איתי מברית המועצות, ואז ניתקתי.
כעבור זמן מה צלצל אצלי הטלפון. התקשר המתווך שגידפתי דקה קודם. הוא התעניין מה גרם לי לדבר איתו בטון כזה, בלי להכיר אותו.
ובכן, הסברתי לו מה קורה ומה אני חושב עליהם. הוא ביקש ממני להיפגש איתו. בשיחה איתו הרגשתי גישה מקצועית וידיעת התחום. כעבור שעה נפגשתי איתו.
אחרי הפגישה הראשונה הבנתי שמצאתי את האיש הנכון בשבילי. מקצוען, ובזה הכול נאמר. המראה החיצוני אמר הרבה. מטופח, בחליפה יקרה, עם עניבה מהודרת, ברכב יקר. במילה אחת - מראה מכובד.
ומה אתם חושבים - כעבור יומיים אני קונה דירה במרכז העיר עם מעלית ב-120,000$. וזה עוד לא הכול.
למחרת הגעתי אליו לייעוץ, כדי לברר איך נכון וכדאי לקחת משכנתא. תוך שימוש בקשרים שלו בבנקים, לקחתי את המשכנתא הכדאית ביותר לאותו יום. ובכן, כדי שיהיה לכם ברור, בבנק חישבו לי ל-30 שנה החזר של 2800. והוא עשה לי 28 שנה תמורת 2400 בחודש. איך? אני חושב שרק הוא יודע.
חודש לפני קבלת המפתחות שוב תפס לי את הגב, אבל הפעם בצורה חמורה יותר. פוטרתי מהעבודה בשל אי-כשירות. בכלל נפלתי למיטה בבית. היה לי קשה לזוז. את כל הטיפול בדירה לקח המתווך על עצמו. במהלך הזמן שבו הוסדרו המסמכים על הדירה, התיידדנו מאוד.
עד הפגישה עם האיש הזה, אני מודה בכנות, שנאתי מתווכים על היחס שלהם לעבודה.
לא כל אחד רשאי לקרוא לעצמו מתווך
לא כל אחד רשאי לקרוא לעצמו מתווך. אבל אחרי הפגישה עם המתווך סלאבה - כך קוראים לאיש הזה - דעתי על המקצוע הזה השתנתה מהיסוד. הוא אחד ממייסדי החברה.
✓המקצוע הזה טוב מאוד ויוקרתי. מומחים בו מעטים.
✓לא מספיק לאדם לקרוא לעצמו מתווך - חשוב להיות מקצוען בתחומו.
לפני קבלת המפתחות לדירתי, ביקשתי מסלאבה לקבל אותי לעבודה. על כך הוא ענה, כפי שאני זוכר עד היום:
«טימור, אתה כמובן בחור טוב, אבל אתה לא יודע עברית. איך תוכל להסתדר עם לקוח או איך תוכל למכור דירה בלי עברית?»
ניסיתי לשכנע את סלאבה בהפך, שלא כל כך חשוב לדעת את השפה, כמו שחשוב לרצות להצליח ולהשיג את מה שאדם רוצה. אם אדם רוצה להשיג משהו, הוא בהכרח ישיג זאת.
העיקר - הרצון ללמוד ולהצליח במה שאתה רוצה בחוזקה. וגם כבר לא היה מה להפסיד: מהעבודה הישנה פיטרו ולעבודה פיזית הדרך חסומה. קניתי דירה, ליתר דיוק לקחתי משכנתא לרכישת דירה, ואותה, כפי שהבנתם נכון, צריך להחזיר.
«והנה, חבריי היקרים, הגענו לעיקר - למטרת המאמר הזה».
שבועיים - ושיא בכל ראשון לציון
זוכר כמו עכשיו, בתחילת פברואר 2006 התקבלתי לעבודה בחברה. בפעם הראשונה השתלבתי בחברה רצינית. אהיה קצר. לא היה קל. אבל לא תאמינו!
אחרי שבועיים אני מוכר את הדירה הראשונה. אגב, כפי שאמר אחד ממייסדי החברה, זה שיא בכל ראשון לציון.
המוכרים והקונים דוברי רוסית. אתם לא יכולים לתאר כמה שמחה הייתה לי. ובאיזו גאווה חזרתי הביתה.
«הבנתי רק דבר אחד. צריך לרצות משהו בחוזקה - והכול יסתדר».
שש נקודות ששינו הכול
קריית גת. עבודה בלי שפה ובלי עתיד.
תל אביב אחרי פגיעת הגב.
חתונה שנדחתה ושנת אבל.
קורסים אחרי מות אמא.
והראשונה שנמכרה - בשבועיים.
Mataev Real Estate. 20+ שנה, 5.0 · 74 ביקורות.
אותו אדם - רק עכשיו בנכסים שלו
העתיד שלכם תלוי רק בכם
אם קראתם את הסיפור שלי עד הסוף - סימן שהוא נגע בכם במשהו. אולי אתם מחפשים צוות שאיתו תרצו לעבור דרך דומה. ואולי - אדם אמין שאפשר להפקיד בידיו קנייה או מכירה של דירה. שני הדברים חשובים לי באותה מידה.
עברתי את הדרך הזאת מאפס ואני יודע את הערך של כל עסקה. עם השנים הבנתי דבר פשוט: בנדל״ן אין דרכים קלות, אבל יש עבודה כנה שתמיד משתלמת באמון. כל עסקה צריך לתכנן, לבנות ולהוביל עד הסוף כך שגם הקונה וגם המוכר ירגישו אכפתיות ותוצאה.
לכן אני מעריך לא כמות, אלא אנשים. אם תרצו להפקיד בידינו את העסקה שלכם - תקבלו תשומת לב, כנות וליווי מהפגישה הראשונה ועד מסירת המפתחות. אנחנו עובדים כאילו אנחנו קונים או מוכרים עבור עצמנו.
ואם אתם מרגישים בכוחכם לצמוח במקצוע הזה - אני תמיד פתוח לאנשים רציניים והגונים, שלא מפחדים מקשיים ומוכנים ללמוד. עבודת המתווך היא לא כסף קל, אלא היכולת להקשיב לאנשים ולעמוד במילה. אבל לצד צוות עוברים את הדרך הזאת בהרבה יותר ביטחון, ואני אשמח לחלוק את מה שלמדתי לאורך השנים.
בין אם תגיעו כלקוח עתידי ובין אם כשותף עתידי - התחילו בצעד פשוט אחד. השאירו פנייה בטופס שלמטה, ואנחנו בהחלט ניצור אתכם קשר.
ראשון לציון · Mataev Real Estate · מתייב נדל״ן · רישיון №31032830
כתבו לנו - ואנחנו נענה אישית
רוצים לקנות או למכור נכס - או חולמים בעצמכם להיות מתווכים בצוות שלנו? בחרו מה קרוב אליכם והשאירו פנייה. עונים אישית, בלי בוטים.
