מעט היסטוריה: משנת 1993, שנה בה עליתי לארץ, עד לשנת 1999 גרתי בדרום הארץ, בעיר קריית-גת, כ-50 ק”מ בירת הנגב, באר שבע.

העיר בה התגוררתי הייתה לא הייתה רעה אך התאימה יותר לפנסיונרים. בשביל צעירים לא היה יותר מדי עתיד בעיר זו, הוא הצטייר כעבודה של 12 שעות ביום בשכר של 5 ₪ לשעה, תוך החלפה תמידית של מקומות עבודה.

העבודה שלי בקריית גת הייתה במפעל לייצור פלדלת. לאחר חצי שנה נפגעתי בעמוד השדרה, פריצת דיסק בארבעה מקומות. היה זה הקש ששבר את גב הגמל.

לאחר שהשתקמתי הבנתי שזה לא יכול להמשך ככה, לא רציתי להפך לנכה בגיל 25. וכך, בשנת 1999 החלטתי לעבור לתל אביב בתקווה למצוא עבודה יציבה ומתאימה עבורי יותר. על לימודים אפילו לא חלמתי מכיוון שהיה עלי לפרנס את עצמי וכך גם את הורי החולים אשר נשארו להתגורר בקריית גת. אני חושב שלעזור להוריו היא חובתו של כל בן אדם.

בפברואר 2000, לאחר שהתארסתי , אבי נפטר באופן פתאומי. הוא תמיד יישאר מנהיג עבורי.  הוא עזר לאנשים רבים לעמוד על הרגליים. הוא היה דמות מוכרת מאוד באודסה וסביבתה בשנות ה-70 וה-90 , בתחום תעשיית הפרוות.  תמיד חלמתי להגיע לאותו המעמד ולזכות באותו הכבוד שרכשו לאבי הסובבים אותו.

מותו של אבי הוציא אותי מהשגרה, אשר גם ככה לא הייתה כל כך יציבה. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לעבוד, לאכול או לשתות, לא רציתי לחיות.

שבוע לפני מותו של אבי, התארסתי עם אשתי לעתיד. בגלל האבל, דחיתי את החתונה בשנה.

שנה זו הייתה השנה הכי קשה בחיי אך גם השנה בה קיבלתי הכי הרבה החלטות. הייתי חייב להמשיך לחיות, למען משפחתי לעתיד. חזרתי לחיים בזכות הנישואין המתקרבים שלי ובזכות אימי וכך גם בזכות האחריות שחשתי כלפי בחירת ליבי. לא יכולתי להמשיך להתאבל ולהרים ידיים, אבי לא היה סולח לי על כך לעולם.

עד שנת  2003 החלפתי עבודות רבות בתל אביב, הסיבות לכך היו תמיד כמובן קשיים בשפה ובעיות עם הגב.

באותה השנה אמי נפטרה מסרטן, היא לא הצליחה לעמוד במותו של אבי.

הורי יהיו חקוקים בזיכרוני לנצח, ואני תמיד אודה להם על הכול, כל מה שהם עשו בשבילי.

מה יש לאמור, לאהוב לדאוג להורים שלך זה הדבר הכי קדוש שיש לנו.

כעת אגיע לעיקר.

בשנת 2006 החלטתי לקחת משכנתא ולקנות דירה. אך כאדם מאוד עסוק, שאבד עשר שעות ביום, לא היה לי זמן או רצון לחפש דירה באופן עצמאי. אומנם ראיתי כמה דירות אבל זה רק הוציא לי את החשק עוד יותר. לאחר מכן, החלטתי לפנות ל”מקצוענים” בתחום.

נכון לאותו הרגע, בשנת 2006, יכלתי להרשות לעצמי לקנות דירה בראשון לציון בסכום של 130,000 דולר. הייתי מעוניין רק במרכז העיר, עד קומה שנייה, ללא מעלית.

כך התחלתי להתקשר למודעות מקומיות בתקווה למצוא את מה שמתאים לי. המודעות בעיתון נראו מבטיחות אך לבסוף התברר כי אלה היו רק פרסומות.

בעת פגישותיי עם סוכני הנדל”ן (כך הם כינו את עצמם) הם הראו לי דירות שהיו באזור שלא הייתי מעוניין בו או בקומה גבוהה יותר ממה שרציתי, דברים שכמובן לא התאימו עבורי. הדירות היו גם יקרות יותר ממה שחיפשתי. מה שהכי הכעיס אותי בכל העניין הוא שכל דירה שהם הראו לי, חלקן אפילו בעל כורחי, הם ניסו לשכנע אותי לקנות בטענה שהמחיר הזה לא יישאר מחר. התחלתי לתעב מתווכים, במלוא שמעות המילה. שאלתי את עצמי: למה הם מציעים לי את מה שלא ביקשתי ובכך מבזבזים גם את הזמן שלי וגם את הזמן שלהם?

אני זוכר את הרגע הכי מעניין שהיה לי בחיפושי אחר דירה, אני חייב לספר לכם אותו, קוראי היקרים. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול:

“יש דירה של שלושה חדרים, עם מעלית וחניה, משופצת, במרכז. כניסה מידית. מחיר: 100000 דולר”.

אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם, שמחתי ללא גבול. לאחר שהתקשרתי וקבעתי פגישה, עזבתי באמצע יום העבודה ומיהרתי למשרדו של סוכן הנדל”ן איתו קבעתי. הייתי מוכן לקנות את הדירה באותו היום, מבלי שראיתי אותה. הגעתי  למשרדו של הסוכן בשעה שקבענו (איני רוצה לחשוף את שם החברה, זה לא אתי) . המשרד היה ברחוב הרצל, שם ישנן סוכנויות נדל”ן רבות אשר מכנות את עצמן מקצועיות.

כאשר ניגשתי אל הסוכן, תחילה הוא לא הבין על מה אני מדבר, הוא אפילו לא זכר שהוא קבע איתי פגישה. לאחר מספר הבהרות מצידי הוא התקשר אל ה”מוכר”. בצידו השני של הקו אמרו לו שהדירה נמכרה חצי שעה לפני. ראיתי על הפנים שלו שהוא לא באמת התקשר לאף אחד.

לאחר שהמתווך ניתק את השיחה, הוא אמר לי את הדברים הבאים: ” אומנם הדירה שרצית הרגע נמכרה, אבל אל תדאג, יש לי דירה אחרת, אומנם היא קצת יותר יקרה, ללא מעלית ובקומה שלישית, רק 130000 דולר” זה כבר עבר כל גבול.  לאחר חודשיים של חיפושים איבדתי כל אימון במתווכים. לאחר מכן, כל פעם שנעניתי למודעה על דירה והגעתי לסוכנות תיווך, הייתי מנתק מיד.

לאחר כחודש,  במהלך חיפושי, לאחר שנוגע לי ששוב הגעתי לסוכנות תיווך, גייסתי לטובתי את כל אוצר הגידופים שהבאתי איתי מברית המועצות  ולאחר מכן ניתקתי לו. לאחר כמה דקות, יש לי טלפון, התקשר אלי אותו המתווך אותו קיללתי לפני כן.  הוא התעניין לדעת, מה גרם לי לדבר אליו בצורה כזו מבלי להכיר אותו.

אז הסברתי לו בדיוק מה דעתי על מתווכים ולמה. הוא ביקש ממני להיפגש איתו. בשיחה איתו התרשמתי כי הוא מקצוען בתחומו.

נפגשתי איתו לאחר שעה. בפגישה זו הבנתי שמצאתי את האדם המתאים עבורי, הוא מקצוען. התרשמתי גם מההופעה החיצונית : חליפה יוקרתית, עניבה מרשימה ומכונית יקרה, כלומר, הופעה ייצוגית.

יומיים לאחר מכן קניתי דירה במרכז העיר, עם מעלית, במחיר של 120000 דולר. נוסף על כך, יום למחרת הגעתי אליו על מנת להתייעץ על מסלול המשכנתא המשתלם ביותר עבורי.

בזכות הקשרים שלו בבנקים, לקחתי אל המשכנתא המשתלמת ביותר באותו היום. על מנת לסבר את אוזנכם אספר רק כי בבנק חילקו לי את התשלומים לשלושים שנה, בסכום של 2800 ₪ בחודש, אך אני משלם 2400 ₪ בחודש, במהלך 28 שנה. כיצד הוא עשה זאת? רק הוא יודע.

חודש לפני קבלת הדירה החדשה, שוב החמיר מצב הגב שלי, אבל הפעם יותר מהרגיל. פוטרתי מהעבודה עקב אי התאמה. שכבתי בבית והתקשיתי לזוז. המתווך דאג לכל הביורוקרטיה ומילוי המסמכים של רכישת הדירה. באותו הזמן התקרבנו והפכנו חברים. עד הרגע שפגשתי אותו, תיעבתי מתווכים על היחס המזלזל שהם הפגינו ביחס לעבודה שלהם, לא לכל אחד מגיעה הזכות לקרוא לעצמו סוכן נדל”ן.

אך לאחר שפגשתי את סלאבה בירמן-שמו של המתווך עליו אני מדבר, אחד ממייסדיה של חברת הנדל”ן “חמישה סוכנים,  –היחס שלי לבעלי מקצוע זה השתנה לחלוטין.

זהו מקצוע מכובד ויוקרתי, אך יש בו מעט מאוד מומחים אמיתיים. זה לא מספיק שבן אדם קורא לעצמו סוכן נדל”ן, חשוב להיות מקצועי בתחום.

לפני שקיבלתי את המפתחות לדירה החדשה, ביקשתי מסלאבה שייקח אותי לעבוד אצלו. הוא ענה: ” טימור, אומנם אתה בן אדם טוב , אבל אתה לא יודע עברית.  כיצד תדבר עם הלקוחות או תמכור דירה ללא עברית?”

ניסתי לשכנע את סלאבה שזה לא נכון, שהשפה לא כל כך אלא שחשוב יותר הרצון להשיג את מה שהאדם רוצה. אם האדם רוצה להשיג משהו, הוא בטוח ישיג אותו. העיקר שיהיה הרצון ללמוד ולהצליח במה שהאדם עושה. גם לא היה לי מה להפסיד, פוטרתי מעבודתי הקודמת וגם לא יכלתי לעבוד יותר בעבודה פיזית, קניתי דירה, כלומר, לקחתי משכנתא על מנת לקנות דירה, שאותה, כפי שבוודאי ניחשתם, צריך לשלם.

וכאן, קוראי היקרים, הגענו לחלק החשוב ביותר של כתבה זו.

כפי שזכור לי, בתחילת חודש פברואר שנת 2006, התחלתי לעבוד בחברה.

זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי בחברה רצינית.

אני אקצר. לא היה לי קל. אך קרה דבר שלא יאמן, לאחר שבועיים מכרתי את הדירה הראשונה שלי! היה זה “שיא עירוני שנשבר”, כפי שאמר  אחד ממייסדיה של החברה.  אני לא יכול לתאר לכם כמה שמחתי וכמה גאה הייתי לחזור הביתה באותו היום. הבנתי שאם רוצים משהו באמת-זה יצליח.

 אם החלטתם לנסות את כוחכם בשוק הנדל”ן, אתם מוזמנים לפנות אלי בטלפון או במייל. בשמחה אחלוק איתכם את אשר למדתי במהלך שנים אלו.

 ההצלחה שלכם תהייה תלויה בכם, אני אעזור לכם בהשגת מטרותיכם ואתם תהיו חלק מהצוות שלי. בחברה שלנו תוכלו לגדול ולהתקדם, כך שלא רחוק היום בו תהפכו לסוכני נדל”ן אמיתיים, כמוני.

אני מאחל לכם בהצלחה, קוראי היקרים. תזכרו כי העתיד שלכם תלוי רק בכם. שתזכו לאושר,  נחת ואהבה, ושישמור אתכם האל!

בכבוד רב, טימור מתייב.

מנכ”ל חברת “מתייב נדל״ן”.

לקבלת מידע התקשרו : 0542523339, או בדוא”ל: mataev.nadlan@gmail.com